הצבעתי בבחירות עבור התנועה הירוקה מימד-                                                                           אני מאמינה שהגיע הזמן שהתפיסה הסביבתית שהיא תפיסה ערכית ביסודה, תפיסה שכוללת בתוכה את הנושאים של חברה וזכויות האדם, אך גם את מודעותנו לאחריות של המין האנושי על העולם ועתידו-  תתפוס את מקומה הראוי בחברה הישראלית ותהפוך לגורם שמלכד סביבו את הציבור על כול מגזריו.

התנועה הירוקה צריכה להתרחב ולהיות גורם בעל השפעה ברחוב הישראלי, וכדי שתהפוך לכזו עלינו להתייס לעזרה.

ירוק בשבילי הוא צבע של צמיחה, התחדשות ולכן גם תקווה.צבע של רעננות.

מימד נוסף שהייתי רוצה לראות בחיינו הוא חשיבה מקיפה הקולטת תמונה רחבה, ובמונחים פשוטים- לחשוב גלובלי, לחשוב תהליכית, לחשוב על "מאין באנו ולאן אנחנו הולכים".

 הייתי רוצה לצאת מחשיבה נקודתית, המתייחסת לפרק זמן קצר , מיידי, ולעבור לחשיבה בה אני ממקמת דברים כחלק מרצף של תהליכים לאורך ציר הזמן.

 כשאני מנקה את הבית שלי, וזורקת את הלכלוך לפח, שוטפת את הרצפה במים וחומר ניקוי – בראיה צרה יצרתי סביבה נקייה. 

  כשאני מסתכלת בראיה המורחבת-

אני מבינה שהעברתי לכלוך ממקום אחד למקום אחר. שההעברה הזו תצריך שינוע  והטמנה שמזהמים את הסביבה. שמה שקורה בסביבה הרחוקה משדה הראיה העכשווי שלי- אכן קשור אלי.

אם הוספתי חומרי ניקוי למים, המים האלו יהיו פחות מתאימים לשימוש חוזר, ובעצם יצרתי זיהום נוסף, שיהיה צורך לנקות אותו. ובכלל- כול הייצור והשינוע של חומר הניקוי הזה- היו לו השפעות על הסביבה, ומה יהיה עם המיכל שבו הוא מאוחסן?

 אני הולכת עם הראיה הזו בעולם- ולכול מעשה הכי פשוט יש סיפור מסובך מאחוריו.

 מה עושים?

 ראשית ההבנה- שצריך שינוי. ראשית לתרגל ראיה רחבה- ולמקד את השאלות לתחומים ספציפיים.

 בנושא שטיפת הרצפה- למשל- קל ופשוט לוותר על חומרי הניקוי, ברוב המקומות  אי השימוש יחסוך זיהום סביבתי ועלויות כספיות למשק הבית. הבריאות לא תיפגע- הרי כולנו נמצאים  גם מחוץ לבית , החיים אינם סטריליים, וכך הם גם בריאים יותר.

 אבל יש המון דברים שאיננו יכולים להשתחרר מהם בקלות-

העולם המודרני מבוסס על מכשירים, כלים , ציוד –  שכולם כמעט מיוצרים מחומרים בעייתיים לסביבה ברמה זו או אחרת-

המקלדת עליה אני מקלידה עכשיו-  עשויה פלסטיק שחור- מהו מכיל? איזה ציון יש לחומרים אלו מבחינה סביבתית?   מה יש במחשב עצמו- על כך ניתן לקרוא לא מעט חומר.   אז מה לעשות?

 מה בעצם צריכה להיות השאיפה שלנו?

בפשטות- אני הייתי רוצה להשתמש במוצרים שלא מזיקים לסביבה.

האם הייתי רוצה לוותר על המחשב?

לא, ובטח לא בטווח הקצר- ללא כלי זה כול המידע הסביבתי (וכול מידע אחר) לא היה מגיע לתפוצה כה רחבה, ובזמן כה קצר.

אבל חשוב לעשות בדיקה- מה צריך לשנות- מה הכי בעייתי,  האם ניתן למזער נזקים.

הייתי רוצה לקבל את המחשב שלי עם מידע: מה ההשלכות הסביבתיות שלו- לפי מרכיביו.

מה היצרן עושה כדי לצמצם השלכות בעייתיות.

מה העלות האמיתית של טיפול בפתרון הבעיות האלו.

מה עלי לעשות עם המחשב בסוף חייו……

 אני מאמינה בחקיקה-

אני חושבת שיש לכתוב מחדש קודים מוסריים שיסדירו את ההתנהלות המין האנושי- והפעם הם יכללו עקרונות המתייחסים גם לתחום הסביבתי. עקרונות של קיימות.

בעקבות קודים אלו- יוסדרו דרכי התנהלות תקינות ויעוגנו בחוק.

 ענייני הסביבה מחוברים בקשר בל ינותק  לנושאים של מוסר וצדק.

אם אני מזהמת את הסביבה- אני מייצרת בעיה-

אם אני לא לוקחת על אחריותי את התיקון- אני למעשה פוגעת באחרים- ומטילה את התשלום על מישהו אחר, שישלם בבריאותו, איכות חייו, או בכספו עקב ההתנהלות שלי.

לאורך כול התקופה האחרונה  בה מיוצרים חומרים המזהמים את הסביבה, ונפגעים משאבי טבע-

מחיר צורת החיים שלנו מוטל על העתיד.

אנו חיים בעיוורון לגבי השלכות התרבות שלנו, מחירן, ומי משלם או עתיד לשלם מחיר זה.

 לאורך כול התקופה היו אנשים שהתריעו על המצב- אך הם היו בודדים.

בשנים האחרונות מעגל האנשים המודעים לבעיות מתרחב בקצב גובר.

סומנו כיווני פיתרון.

אבל כול זה עוד לא מעוגן בצורה מסודרת במערכת החיים שלנו, ובמערכות המסדירות את ההתנהלות שלנו.

 עכשיו הזמן להציג בברור את הבעיות- באופן שכול אדם יוכל לראות את התמונה הרחבה מול העיניים.

 חשוב לדבר על כך בשפה הכי פשוטה, שתהיה נגישה וקרובה גם לשכבות החלשות באוכלוסיה.

 חשוב לקבוע כללים חדשים המגדירים טוב ורע- נכון ולא נכון-   על פי עקרון הקיימות.

 חשוב לתרגם כללים אלו לדרישות המחייבות את כול הגופים-  הפרטיים והציבוריים.

 חשוב למצוא את השלבים בעזרתם אפשר לחולל שינוי.

 זהו המבט הכללי .

 אשתדל בהמשך להתייחס לדברים ספציפיים-  ולהביא דוגמאות לתיקון הנדרש על פי תפיסתי בתחומים שונים.

הדייג ודג הזהב- אגדה או מציאות
לאחרונה עלה בדעתי שסיפור הדייג ודג הזהב,ניתן להתפרש כמשל על מה שקורה בעולמנו היום.
בסיפור, למי שלא זוכר, הדייג העני מהצריף העלוב מבקש מהדג משאלות, וזוכה להעלות את רמת חייו עוד ועוד,
אלא שלבסוף הוא מגזים בבקשותיו ורוצה להפוך את הדג לנחות ממנו- שהוא יהיה המושל והמצווה.
ואז הכול חוזר לקדמותו, לעוני ממנו התחיל.ובכן-
אם מתוך העוני שלנו למדנו לפרוש רשת מתוחכמת שתדוג לנו דגי זהב,ולכדנו את אוצרות הטבע כדי שיעלו את רמת חיינו,
ואכן במקום צריף עלוב- בהתחלה זכינו לבית מוגן, לסעודה על השולחן,
ובהמשך- ללוקסוס שאפילו מלכים לא הכירו-
ברזים בבית עם מים חמים וקרים,מערכת חשמל לשרותנו, בידור זמין בטלויזיה, רכב פרטי ללא סוסים, סעודות בשפע, מעבר לצרכינו,
ורצינו עוד ועוד,
אז שאבנו עוד נפט וכרתנו עוד עצים, וניצלנו קרקעות וביקשנו תמיד עוד ועוד.
ודג הזהב שלנו הגיע למצב שבו הדרישות שלנו אינן משהו שהוא יכול לספק לאורך זמן,
שבינו אותו, ניצלנו אותו,חשבנו למשול בו-
והחזרה לעוני – שצפויה בסוף חוסר הגבולות הזה- כבר נמצאת ככתובת על הקיר, ואנחנו קוראים את הכתובת
. (אמנם בסיפור המקורי זו האישה שביקשה עוד ועוד, והבעל הרגיש שזה לא בסדר אך ציית לרצונה….
גם בגרוש מגן עדן האשימו את האישה שלא עמדה בפיתוי….
אבל באמת , העולם מתנהל עדיין בעיקר על ידי גברים, כבר הרבה מאד דורות, ואיני קונה הטלת אחריות על מישהו אחר.)
הדייגים שלנו היום- יוצאים מתוך תפיסה כוחנית, תחרותית,
מתוך איזשהו עיוות תרבותי שאומר שלשלוט זה מה שנותן משמעות לקיום שלך.
זה עצוב.
בנינו כאן אפשרות לגן עדן, ליציאה מהעוני,
גן העדן יהיה אפשרי
במידה ונשכיל להשתמש בתבונה ובזהירות ובכבוד במה שיש לטבע להציע לנו,
ובמידה ונחלוק הכול בצורה צודקת זה עם זה ונסתפק במה שאפשרי,
ונדע להכיר את הגבולות של התפתחותנו העכשווית.

הלוואי שננהג בתבונה ומתוך אהבה
כדי שלא נגיע לסוף העצוב של הסיפור.
הלוואי שניצור יחד סוף אחר, שמח.
נכתב ב16.9.08

מיום שהייתי צריכה ללכת לראשונה לכיתה א' ידעתי שלא אוהב זאת. הרגשתי
לגבי מערכת החינוך לא השתנתה בשנים הבאות.
מה בעצם קומם אותי במוסד הזה שנקרא בית ספר?
התשובה האינטואיטיבית הראשונה לגבי היא גזלת החופש בה מתנסה כל ילד הנכנס לבית ספר רגיל:

קודם כול  נמנע מילד, הנמצא במסגרת כתה, החופש לנוע – כשתנועה חופשית היא צורך טבעי וראשוני אצל כל אחד.

נמנע מן הילדים חופש הביטוי – למעשה אי אפשר לילדים במסגרת כתה רגילה לבטא את עצמם כמעט, מכמה סיבות:
*בגלל כמות הילדים שנמצאים יחד ואין אפשרות להתבטא לכל אחד מהם תוך פרק זמן סביר.
*מסגרת הלימוד קובעת מה רלבנטי ויקבל ביטוי במסגרת זמן השיעור ולדברים אחרים אין מקום.
*המערכת דורשת קונצנזוס – הסכמה, לתקפות הכללים שלה,והמורה מתוך עמדת כוח כמבוגר מול ילדים ומתוקף סמכותו כאחראי לכתה מבטל עמדות שאינן תואמות את מה שנראה לו לנכון.

ובנוסף לכך מדוכאת הסקרנות הטבעית משום שהמערכת כופה על הילדים להתעניין בדברים שאינם מעניינים אותם, ולרוב אין אפשרות לפנות זמן למה שבאמת מעניין ילד מסוים והרי הילדים רבים, וודאי שלכל אחד מהם תחומי
עניין שונים ומשתנים ולמערכת אין אפשרות להתמודד עם כך.
מערכת החינוך מתערבת גם במהלך היום של הילדים מעבר לשעות בית הספר, על ידי הטלת שעורי בית על הילדים.
בעיה נוספת המצטרפת לבעיית גזלת החופש מהילד היא בעיית יצירת מערכת ערכית המלמדת את הילד להעריך ולמדוד עצמו לפי אמות מידה צרות ומוגבלות הצלחה או כשלון על פי מדדי הדרישות במערכת, שהן לימודיות בעיקרן.
ילדים עלולים לאבד את תחושת הערך העצמי ולהעריך את עצמם כמוצלחים או ככישלון לפי מדדי הדרישה בכיתה ,שמשקפים רק חלק קטן ממורכבותו של ילד כאדם צומח, וגם לאבד את ההנאה מכישורים שאינם מקבלים
עידוד במסגרת בית הספר.
בית הספר משקף לילד, במרבית הזמן , פנים חלקיים של אישיותו השלמה, ומצמצם בכך את תפישתו העצמית. ויוצר אפליה וחוסר איזון בין תחומים שונים באישיות הילד, כשכישורים לימודיים המתבטאים ביכולת להשיג
ציונים טובים ,מקבלים עדיפות על כל פן אחר של האישיות.

ישנה גם התעלמות מהקשר לחיים האמיתיים, לעשייה אמיתית, בעולם שסביב הילד.
אין בבית הספר הכשרה לחיים, פרט אולי לחיים בתחום האקדמי ששם יש רלוונטיות לאימון שעבר הילד במסגרת לימודיו.

[8.4.01 ],עד כאן הפעם, והמשך יבוא.

קצב החיים והשינויים החלים בהם השאירו את בתי הספר מאחור, בלתי מסתגלים למציאות המשתנה.
בית הספר לא ממש מכין לחיים האמיתיים, וזה בנוסף למגרעות אחרות שיש לשיטת הלימוד, ולמסגרת כפי שהיא כיום.
בית הספר ממוקד בהכשרה להיבטים האקדמיים של החיים, שלא אצל כל אחד יבואו לידי מימוש.
הוא לא מכשיר לחיי היום יום של אדם בוגר.
מה היה כדאי לשלב בתכנית הלימוד?
הבנה בסיסית של עצמנו ושל סביבת החיים המידית-
הבנה בסיסית והכרות עם דברים והתנסות בהם ולא צבירת ידע .
מצורפות מספר דוגמאות לנושאים בהם כדאי לעסוק.
הבית שבו חיים – מערכות המים והחשמל, מכשירים שונים שבשימוש שוטף,החומרים מהם הם עשויים,
כיצד הדברים פועלים,ממתי משתמשים במכשירים אלו ומי פיתח אותם.
ההשלכות הסביבתיות של החיים בבית.
תקונים בסיסיים בבית , ניהול משק בית ,בעלי חיים עלויות של דברים ועוד ועוד.

הכרת החיים הבוגרים –
נהול תקציב המשפחה, מקומות התעסוקה של המבוגרים,חובות וזכויות של אזרחים. חוקי עבודה, רשויות המספקות שרותים וגובות מיסים. ניירת מסוגים שונים, שרותי הבנקים, שרותים שונים- בריאות, סעד, ועוד.
הרחבת ידע, מסגרות התנדבותיות, מעורבות בקהילה, מיהו אזרח תורם.
המזון שאוכלים – כיצד הוא גדל, ההיסטוריה של השימוש במזון, מזון מעובד, מרכיבים שונים-מועילים ומזיקים,
הבדלים בין תרבויות, הקשר בין תזונה לבריאות.
הכנת אוכל, גידול עצמי ועוד.
תחבורה – הסטוריה של התפתחות התחבורה, כלי הרכב של היום, סוגי דלק, בעיות של אנרגיה ממקורות לא מתחדשים, אנרגיות חלופיות.זיהום סביבה,
מדיניות ידידותית לסביבה בשימוש בתחבורה.
המדינה והאזרחים-
מדינות- למה זה בעצם טוב?
האם המדינה היא אמצעי או מטרה?
צורות התאגדות שונות לאורך ההיסטוריה האנושית, מקומו של הפרט מול בעלי השררה לאורך ההיסטוריה,
מקומו של הפרט במסגרות החברתיות.
התפתחות האינדיבידואליות בעידן החדש.
היחיד והחברה
מהי זהות עצמית? מהי הזדהות עם גורמים חיצוניים, תהליכי בנית זהות. פיתוח מודעות.ההתפתחות האישית ותחומיה הרבים.
ההתייחסות לשאלות אלו בתרבויות שונות ובתקופות היסטוריות שונות.
מעגל החיים
מילדות לבגרות, שינויי התפקידים והתפקוד במחזור החיים.
משמעות החיים, המסע הפנימי, ביטוי עצמי.
הגוף
מודעות לגוף, הבנת תפקודים, תנועה במגוון שיטות ואסכולות כולל יוגה, טאי צ'י ועוד .

לסיכום-
סביב נושאים אלו ואחרים, היוצאים ממקום המחובר לילדים / נערים, ולסביבתם אפשר להעמיק ולחקור ולפתח מיומנויות,בכל התחומים.
אני משוכנעת שהלימוד יכול להיות משמעותי, חוויתי, ומכין לחיים בתחומים רחבים ומקיפים יותר של הצרכים האנושיים.

חשוב לעודד ילדים לחשוב ולבטא את עצמם.
כדי לעזור לילדים לצמוח לקראת היותם אזרחים עם יכולת חשיבה ביקורתית ויכולת חשיבה עצמאית,
כדי לסייע להם להיות בעלי יכולת שיקול דעת עצמאי, ולהיות מוכשרים לקבלת החלטות נבונות ביחס לחייהם, על המחנכים לשנות את הדינאמיקה המתרחשת במסגרת בית הספר.
על המורים לעודד ילדים לפתח מחשבות משלהם.
על המחנכים ליצור אוירה של קבלה והקשבה של המבוגר לילד, ושל הילדים זה לזה.
לעזור לילדים ללמוד לבטא את מחשבותיהם, ולהגיע לבהירות. חשוב לעודד ילדים להתבטא, לחשוב בקול רם, לקיים דו שיח בו אין עניין בויכוח ושכנוע, אלא בהקשבה ורצון לוודא שהדברים הובנו, גם אם יש חילוקי דעות.
חשוב ללמד במהלך השנים, ככל שהילדים מתפתחים, להגיע למיקוד ובהירות בתקשורת.
ומן ההתחלה חשוב ללמד סבלנות ונתינת זמן, כדי שילדים לא יהססו לדבר גם כשדבריהם אינם מגובשים.
אוירה רגועה והקשבה מלאה, והאזנה לדברי אחרים, יובילו באופן טבעי להתפתחות היכולת לחשוב ולהתבטא.
בעולם השואף להיות דמוקרטי, הרוצה להבנות על אזרחים בוגרים בחשיבתם והחלטותיהם,ושיודעים לקיים תקשורת טובה ובונה- חשוב להתחיל לפתח מיומנויות אלו מגיל צעיר ביותר.

במערכת החינוך היום רוב המורים, מעודדים ילדים לחזור על האופן בו הם רואים את הדברים.
מורים אינם מעודדים ילדים לבטא את מחשבותיהם האמיתיות.
כדי שמורים יוכלו ליצור דינאמיקה שונה יש להכשיר אותם לכך, ולהעביר אותם תהליך מתקן ומרפא, מאחר שהם צמחו בעולם בו לא אפשרו להם להרגיש בטוחים לחשוב ולבטא את מחשבותיהם.

חשוב לזכור-
ילד שרכש יכולות טובות של חשיבה , ביטוי ותקשורת, יהיה מצויד טוב יותר לחיים של דמוקרטיה ושיתוף פעולה מילד שצבר ידע תחת לחץ של תחרותיות.

נכתב    28.5.06

התעוררתי עם המחשבה על תולעת בתפוח. אחד מכמה משלים שגלגל יצחק בשיחה של יום אתמול.
שיחות עם אנשים, מזיזות משהו בערוצי המחשבה, ונותנות להם דחיפה למקומות שהמחשבה אולי לא הייתה הולכת אליהם ללא דחיפה זו.
מהו עולמה של תולעת בתפוח?
אנחנו לא יודעים, אנחנו משליכים עליו את מחשבותינו שלנו.
מחשבותיי שלי רואות בתפוח עולם יפה ושלם, שהוא שלב בגלגול חיים ארוך יותר,
התולעת יודעת בדיוק את גבולות המרחב שמתאים לקיומה.
מרחב זה מזין אותה, כולל את כל התנאים הדרושים לקיומה. אל מרחב זה היא בוקעת זעירה מאד, מביצה פצפונת.
מרחב זה מגן עליה, ומספק לה את מזונה ומאפשר לה להשלים שלב זה בחייה.
האם היא יודעת שזהו רק שלב? שעליה להתגלגל בגולם?
שמן הגולם תבקע החוצה כיצור אחר- פרפר ממשפחת העשים, ואולי זבוב הפירות?
היא עושה מתוך הכוונה פנימית את כל הדרוש כדי למלא אחר יעודה הטבעי. אינה מנסה לפרוץ אל מקום אחר , אינה ממררת לעצמה את החיים במחשבה שהעולם גדול והיא כה קטנה.
אינה מחרחרת ריב , אינה נוטרת טינה לאל שברא אותה כמות שהיא.
אינה חרדה לעתיד לבוא-
האם התפוח יספק את כל צרכיה?
האם הכינה עצמה כראוי לשלב הבא ?
האם תשתעמם כאשר תהפוך לגולם ולא תוכל לאכול עוד ?
האם תדע להתנהל בגלגולה הבא כיצור בוגר?
יש לה את כל התמימות הדרושה כדי לחיות את חייה על פי מה שיעד לה הטבע, ללא סבל ודאגה מיותרים.
היא והטבע חד הם, היא חלק מהתוכנית של היקום, ומבצעת את חלקה, ללא היסוס וללא גאווה.

הלוואי עלינו.