הבמה של איריס

מיום שהייתי צריכה ללכת לראשונה לכיתה א' ידעתי שלא אוהב זאת. הרגשתי
לגבי מערכת החינוך לא השתנתה בשנים הבאות.
מה בעצם קומם אותי במוסד הזה שנקרא בית ספר?
התשובה האינטואיטיבית הראשונה לגבי היא גזלת החופש בה מתנסה כל ילד הנכנס לבית ספר רגיל:

קודם כול  נמנע מילד, הנמצא במסגרת כתה, החופש לנוע – כשתנועה חופשית היא צורך טבעי וראשוני אצל כל אחד.

נמנע מן הילדים חופש הביטוי – למעשה אי אפשר לילדים במסגרת כתה רגילה לבטא את עצמם כמעט, מכמה סיבות:
*בגלל כמות הילדים שנמצאים יחד ואין אפשרות להתבטא לכל אחד מהם תוך פרק זמן סביר.
*מסגרת הלימוד קובעת מה רלבנטי ויקבל ביטוי במסגרת זמן השיעור ולדברים אחרים אין מקום.
*המערכת דורשת קונצנזוס – הסכמה, לתקפות הכללים שלה,והמורה מתוך עמדת כוח כמבוגר מול ילדים ומתוקף סמכותו כאחראי לכתה מבטל עמדות שאינן תואמות את מה שנראה לו לנכון.

ובנוסף לכך מדוכאת הסקרנות הטבעית משום שהמערכת כופה על הילדים להתעניין בדברים שאינם מעניינים אותם, ולרוב אין אפשרות לפנות זמן למה שבאמת מעניין ילד מסוים והרי הילדים רבים, וודאי שלכל אחד מהם תחומי
עניין שונים ומשתנים ולמערכת אין אפשרות להתמודד עם כך.
מערכת החינוך מתערבת גם במהלך היום של הילדים מעבר לשעות בית הספר, על ידי הטלת שעורי בית על הילדים.
בעיה נוספת המצטרפת לבעיית גזלת החופש מהילד היא בעיית יצירת מערכת ערכית המלמדת את הילד להעריך ולמדוד עצמו לפי אמות מידה צרות ומוגבלות הצלחה או כשלון על פי מדדי הדרישות במערכת, שהן לימודיות בעיקרן.
ילדים עלולים לאבד את תחושת הערך העצמי ולהעריך את עצמם כמוצלחים או ככישלון לפי מדדי הדרישה בכיתה ,שמשקפים רק חלק קטן ממורכבותו של ילד כאדם צומח, וגם לאבד את ההנאה מכישורים שאינם מקבלים
עידוד במסגרת בית הספר.
בית הספר משקף לילד, במרבית הזמן , פנים חלקיים של אישיותו השלמה, ומצמצם בכך את תפישתו העצמית. ויוצר אפליה וחוסר איזון בין תחומים שונים באישיות הילד, כשכישורים לימודיים המתבטאים ביכולת להשיג
ציונים טובים ,מקבלים עדיפות על כל פן אחר של האישיות.

ישנה גם התעלמות מהקשר לחיים האמיתיים, לעשייה אמיתית, בעולם שסביב הילד.
אין בבית הספר הכשרה לחיים, פרט אולי לחיים בתחום האקדמי ששם יש רלוונטיות לאימון שעבר הילד במסגרת לימודיו.

[8.4.01 ],עד כאן הפעם, והמשך יבוא.