התעוררתי עם המחשבה על תולעת בתפוח. אחד מכמה משלים שגלגל יצחק בשיחה של יום אתמול.
שיחות עם אנשים, מזיזות משהו בערוצי המחשבה, ונותנות להם דחיפה למקומות שהמחשבה אולי לא הייתה הולכת אליהם ללא דחיפה זו.
מהו עולמה של תולעת בתפוח?
אנחנו לא יודעים, אנחנו משליכים עליו את מחשבותינו שלנו.
מחשבותיי שלי רואות בתפוח עולם יפה ושלם, שהוא שלב בגלגול חיים ארוך יותר,
התולעת יודעת בדיוק את גבולות המרחב שמתאים לקיומה.
מרחב זה מזין אותה, כולל את כל התנאים הדרושים לקיומה. אל מרחב זה היא בוקעת זעירה מאד, מביצה פצפונת.
מרחב זה מגן עליה, ומספק לה את מזונה ומאפשר לה להשלים שלב זה בחייה.
האם היא יודעת שזהו רק שלב? שעליה להתגלגל בגולם?
שמן הגולם תבקע החוצה כיצור אחר- פרפר ממשפחת העשים, ואולי זבוב הפירות?
היא עושה מתוך הכוונה פנימית את כל הדרוש כדי למלא אחר יעודה הטבעי. אינה מנסה לפרוץ אל מקום אחר , אינה ממררת לעצמה את החיים במחשבה שהעולם גדול והיא כה קטנה.
אינה מחרחרת ריב , אינה נוטרת טינה לאל שברא אותה כמות שהיא.
אינה חרדה לעתיד לבוא-
האם התפוח יספק את כל צרכיה?
האם הכינה עצמה כראוי לשלב הבא ?
האם תשתעמם כאשר תהפוך לגולם ולא תוכל לאכול עוד ?
האם תדע להתנהל בגלגולה הבא כיצור בוגר?
יש לה את כל התמימות הדרושה כדי לחיות את חייה על פי מה שיעד לה הטבע, ללא סבל ודאגה מיותרים.
היא והטבע חד הם, היא חלק מהתוכנית של היקום, ומבצעת את חלקה, ללא היסוס וללא גאווה.

הלוואי עלינו.